המיינד שלנו עסוק ועמוס, לרובנו יש מיינד טרוד, לעיתים גם נתקע על דבר אחד, חופר איזה נושא, שאלה, זכרון או אתגר, או עוסק במלא דברים בו זמנית. מיינד כזה לא מניח להירדם, לא מאפשר ריכוז וקשב, מפריע לנו בעיקר להיות בקשב לעצמנו. החפירה של המיינד גוררת רגשות שיעלו בהתאמה – דאגות, כעסים, עלבונות, ייאוש, מרמור, אכזבה... למה שנרצה לחיות ככה אפילו יום אחד? אם יש אפשרות לחיות אחרת, לא תבחרו בה?
בזן בודהיזם מקדשים את הישיבה השקטה, המדיטציה, זאזן.
אנשים אומרים "המוח שלי כל כך רועש, מה הטעם שאני אשב במדיטציה? אני לא מצליח להשתיק את המחשבות". זהו בדיוק אדם במצב בו מומלץ לו ללמוד ולתרגל מדיטציה, כדי להגיע לשקט, לרוגע, לחיבור אל עצמו ואיזון.
מהו זן בודהיזם?
הזן בודהיזם נולד במאה ה-5 או ה-6 לספירה בסין, כשנזיר בודהיסטי מהודו, בשם בודהידהרמה, נסע לסין וישב במשך תשע שנים במדיטציה מול קיר המערה. במקום הזה יקום מנזר שאולין המפורסם. המילה זן ביפנית, מגיעה מהמילה צ'אן בסינית, המגיעה מהמילה ג'אן בהינדית ופירוש כולן – מדיטציה או התבוננות. נזירים בודהיסטים קוריאנים שהושפעו מבודהידהרמה הביאו את הצ'אן ליפן וכך נולד הזן בודהיזם, כתת-זרם בבודהיזם. הזן בודהיזם התפשט במהרה במזרח ומאוחר יותר ברחבי כל העולם. לזן בודהיזם כמה אבות ומורים גדולים שכתביהם נלמדים עד היום בכל העולם. בזן בודהיזם ההסבר הוא פשוט – מתחת לכל הסערות שאנחנו חווים בתוכנו, תמיד קיים המצב הטבעי שלנו והוא מאוזן, יש שלוה, יש "אני פנימי" יציב, יש בהירות. הכי מהיר ואולי אוטומטי – יהיה להרגיש ולחוות את הסערה, לחיות אותה, להגיב ולפעול משם. אפשרות אחרת היא לחזור אל עצמנו. זה מחייב להכיר מי אנחנו באמת, מה הרצונות והכיוון שלנו, מה היכולות והשמחה שלנו, לזהות את האהבה, הבטחון והשפע שבתוכנו. החזרה אלינו תאפשר להשאר מאוזנים במצב של סערה, לראות את מה שקורה באופן יציב ונינוח, להגיב ולפעול משם. איזה כיף זה נשמע לחיות ככה, לא?
אם נרחיב את הבנת הזן – מתחת לכל הסערות בעולם יושב העולם בצורתו הטבעית, מאוזן. הטבע תמיד שואף לאיזון. לכן כשאנחנו מאוזנים אנחנו יכולים לראות את הסערה שמולנו (נגיד – פיטרו אותנו מעבודתנו) ואת האיזון שמתחתיה (האופציות שזה פותח בפנינו, הדיוק שזה מאפשר לנו, הזמן שהתפנה לנו כרגע, הראיה הרחבה בה הדברים מסתדרים באופן מאוזן בסופו של דבר). רק כשאנחנו מסוגלים לחזור אל מצבנו המאוזן והטבעי, אנחנו מסוגלים לראות מולנו את אותו הדבר.
מורי זן לא רק יושיבו את התלמיד למדיטציה, אלא יוסיף הוראות ושאלות שהן חלק מאימון הנקרא קואן, כמו למשל: מהו הצליל שמפיקה כף יד אחת?, כשתגיע אל ראש ההר המשך לטפס... – הן נשמעות כמו חידות מוזרות ומאמנות לקשב עמוק מאוד פנימה והחוצה.
גם היוגה אומרת את אותו הדבר בדיוק : )
היוגה מכוונת אותנו לחיבור אל עצמנו, להיות מודעים ונוכחים. כשאנחנו נמצאים ברגע, ולא בכל הנסיבות ומה היה ומה יהיה, אלא ברגע – הרגע תמיד מאפשר חזרה אל עצמנו. באופן טבעי נסיבות החיים החיצוניות מטלטלות אותנו, המחשבות רצות והרגשות עולים... אם תשימו לב, רוב המחשבות הרועשות קשורות לעבר או לעתיד. ממש ברגע הזה - לא כזה רועש ואנחנו יכולים לשמוע את עצמנו, להירגע, לחזור לאיפוס ולהגיב משם.
באופן כללי צריך להבין שאנחנו בוחרים. אנחנו בוחרים את המחשבות שלנו, מה שמוביל לרגש ולהרגשה, להתנהלות היומיומית ולאופן בו נחיה את החיים שלנו. החיים קורים. אתגרים מגיעים, סיטואציות ואנשים. אנחנו בוחרים באילו פרופורציות ניקח כל דבר, אנחנו בוחרים אם לפעול או לא, אם להתייאש או להתרומם, אנחנו בוחרים אם לבקש עזרה או לצלול לבד, אנחנו בוחרים ואנחנו אחראים על חווית החיים שלנו.
קחו לכם זמן, 10 דקות או 40, מה שיש, שבו למדיטציה. לא צריך כרית מיוחדת, צלילי פכפוך מים או קטורת. שבו בעבודה, בבית, בטבע ותתרגלו מדיטציה. האינטרנט מלא במדיטציות מצוינות ויש גם אפליקציות מקסימות (headspace ממש חמודה ומצוינת גם למתחילים). זהו כלי מצוין, נוח ליישום בכל מקום וזמן ועם התמדה יומיומית תגלו על מה דיבר בודהידהרמה וכמה נפלאות מעולם היוגה והמיינדפולנס.
באנו לכאן להנות. כל הלמידה, האתגרים וההתפתחות שלנו, אם תחשבו על זה, הם שיעורים איך לחיות בשלום עם החוץ ועם עצמנו, ללמוד את הגבולות והיכולות שלנו ושל אחרים, ללמוד איך להביא את עצמנו לידי ביטוי ולממש את עצמנו, לאהוב ולהיות נאהבים, ללמוד פרופורציות וגמישות... – אנחנו לומדים איך להנות מהחיים. כי באנו לכאן להנות.
