"Relax. Nothing is under control"
האם קורה לכם שאתם חושבים בשיעור מה הדבר הבא שהמורה הולך להורות? האם לפעמים אתם מבצעים משהו לפני שהמורה הנחה אתכם לכך? האם אתם זוכרים את הרצפים של תנוחות במהלך שיעור? מתרגלי יוגה רבים מתנהלים כך.
כשהתחלתי ללמד יוגה פחות ופחות נהניתי לתרגל בשיעורים של מורים אחרים. מצאתי את עצמי "עובדת" בשיעור – שמה לב לרצף, חושבת על ההגיון שיש בו, מקשיבה להנחיות במחשבה על ההנחיות שאני נותנת לתלמידים והאם הדגשים שונים, מסתכלת מה המורה עושה ונמצאת בעירנות שיא סביבי. כלל לא הפניתי את העירנות אליי. עד שיום אחד בשיעור של מורה אחר התרחש מין פלא ואיכשהוא שוב הייתי תלמידה. הייתי כל כולי עירנית אליי, קשובה ומבצעת, עם שקט גדול, מתמסרת לגמרי. כל כך נהניתי וכשהסתיים השיעור הבנתי למה לא נהניתי בשיעורים הקודמים.
להיות תלמיד משמעו להתמסר. להתמסר להנחיות תוך כדי חקירה עצמית, להתמסר לרגע, להתמסר ברגע. להיות קשוב. להיות פתוח לדבר חדש - מידע, התנסות, חשיבה, רעיון, חויה, תחושה. להיות מסור באותו הרגע בכל רגע של למידה. להיות תלמיד זה מצב בו המוח שקט, לא צריך לברוא משהו מעצמו, לא צריך לדעת, לא צריך לנחש, לתכנן או להוכיח משהו. רק להיות נוכח ומודע, קשוב פנימה ולקולו של המורה. ללא שליטה, לסמוך.
התמסרות – הגדרה אחת מיני רבות ומדויקת מאוד בעיניי – משמעו להיות בכאן ועכשיו בלי התנגדויות. להיות על מזרן היוגה ולהתמלא בשיח פנימי בכל הנחיה ותנוחת יוגה האם זה טוב ולמה כך ולא אחרת – אלה התנגדויות. זו אינה חקירה. זו התדיינות מיותרת. חקירה היא לבצע את ההנחיות בתוך היכולות שלי ולחקור את היכולות שלי ואת ההרגשה, האתגר, האיזון של יציבות ונינוחות פיזיים ופנימיים. ללא שיח. להיות בשיעור כשהגוף ממלא הנחיות והראש מטייל למקום וזמן אחרים – היעדרות. היעדרות שמפספסת את החויה המלאה של אותו הרגע. כשנמצאים בנוכחות מלאה ללא התנגדות – זו התמסרות.
ואז מתרחשת הלמידה. אז העקרונות שנלמדים נחוים ומוטמעים. אז המתנות של היוגה מוגשות לנו. ואותו הדבר בדיוק מתרחש בחיים עצמם.
"אטהה יוגה אנו שסאנם"- הסוטרה הראשונה (המשפט הראשון) ביוגה סוטרה של פטנג'לי- אומר "עכשיו הלמידה של היוגה". מעין הצהרת כוונות שבעצם הכניסה לעולם היוגה אנו לוקחים על עצמנו להיות תלמידים. לבוא קשובים עם כל מה שנכתב כאן.
ובחיים עצמם, האם אתם מרגישים שאתם יודעים מה השני חושב, למה הוא התכוון ומה עומד מאחורי המעשים שלו גם מבלי לשאול אותו? האם אתם מחליטים מה יענו לכם עוד לפני ששאלתם? האם אתם חוזים אם תצליחו או לא עוד לפני שניסיתם? האם זה הגיוני לדעתכם? :)
להיות תלמיד זה לא לחשוב שאנחנו יודעים אלא לשאול, להתנסות, לחוות ומשם לקבל את המידע שלנו והתשובות. לפעמים זה מאתגר, למצוא את היכולת בכל מצב ותקופה, לסמוך על עצמנו, על היקום, על אלהים או מה שאתם מאמינים בו, להסכים לנסות, לותר על הקול של הפחד שאומר שלא נצליח, שאולי לא יהיה טוב, שאולי הצד השני יענה באופן שפחות מתאים לנו – שזו הרי התעסקות בהשערות וניחושים. להיות תלמיד זה להסכים להיפתח לדברים חדשים, לחקור פנימה מול סיטואציות, אנשים ואתגרים ולותר על השליטה, שהיא מדומה, זו אשליה, אין לנו שליטה באמת הרי - מתכננים ומתכוננים ופתאום ירד גשם/ מישהו איחר/ משהו השתנה - החיים קרו. המשפט היחידי שאני יודעת ביידיש: א מאענטש טראעכט און גוט לאכט. האדם מתכנן ואלהים צוחק.
להיות תלמיד זה להתמסר, להיות נוכח בכאן ועכשיו בלי התנגדויות... ואז מוגשות לנו המתנות של החיים.
ודבר האחרון, ההגדרה הזו - להיות בכאן ועכשיו בלי התנגדויות, מגדירה גם את המילה 'אהבה', אתם לא חושבים?
מוקדש לרחלי, לסילבי, לדנדושי, לשמרית, לליביה ולנעה, באהבה.