אוקיי, אין בדיחה כזו, אין מצב כזה בכלל. אבל נניח שחרדה, דכאון ויוגה היו נכנסים למעלית. מה היה קורה?
חרדה היתה מתקשה לנשום בחלל הקטן והסגור ויוגה היתה מראה לה איך היא יכולה לנשום עמוק ונינוח. אחרי שהיתה מצליחה להרגע ולנשום בנוחות חרדה היתה מספרת איך היא מתעוררת בכל בוקר בגוף מוקשח וחווה בכל יום דאגה אינסופית בלתי תלויה בנסיבות או הגיון. ויוגה היתה מחייכת אליה ואומרת "אז בואי נרפה, בואי נשכב כאן בנוחות (הנה, יש לי במקרה מזרן יוגה, תשכבי עליו) ולרגע ניתן לעצמנו להרפות, רק לרגע הזה, רק לרגע אחד, להרפות, להיות, כלום לא יקרה, רק לרגע אחד, ובואי נראה איך זה ירגיש".
ואז דכאון, שעמד שם ונשען על דופן המעלית, שתק עד עכשיו, יאנח. יוגה תפנה אליו ותראה את הגוף הרפוי והשפוף, את העייפות בגוף ובנפש ותאמר לו "בוא נשב פה באמצע המעלית, ננשום עמוק וניתן לחמצן להעיר את הגוף, את המוח ואת הלב. בוא, קח נשימה עמוקה, תרגיש את בית החזה מתמלא ונפתח, תרגיש את הגוף שלך מתעורר ותעצום את העיניים. ובזמן שאתה מכניס אויר, שואף, תדע שאתה יכול להזדקף, להיות פה מלוא קומתך המכובדת. בזמן שאתה נושף, מוציא את האויר, אתה יכול להזכר שהכל בסדר, באמת שהכל בסדר. כן, תזדקף, אתה חלק חשוב מהחיים. ועדיין, מה שנראה לך כמו הגדרה מדויקת שלך עצמך – דכאון- יכול בקלות להפוך להיות מצב של היערכות מחדש, עיבוד נתונים והכלה של רגשות עמוקים. מצב. רק מצב, מצב חשוב של ירידה לצורך עליה, מצב ממנו תמיד יוצאים חזקים וחכמים יותר, מצב שתודות לו אנחנו מבינים מהי שמחה, מהי הכרת תודה, מהי שביעות רצון, מהי אופטימיות ומהי התרגשות. אל תתבייש, אתה חשוב, אתה מבין?"
וחרדה, ששכבה שם כל הזמן הזה, תפקח את עיניה ותשאל "גם אני? גם אני חשובה?" ויוגה תאמר לה "ברור. את הזדמנות. לכל מי שפוגש אותך את הזדמנות ללמוד את אחד השיעורים הכי חשובים שיכולים להיות, ללמוד להבחין בין המציאות לבין דמיון, להבחין בסיפורים שהמיינד שלנו יוצר, ללמוד שהמיינד שלנו הוא לא ישות עצמאית אלא כמו כל שריר ואיבר בגוף – הוא משהו שאנחנו יכולים לאמן, לכוון ולשלוט בו. וכשאנחנו שולטים במיינד שלנו – אנחנו יודעים אילו מחשבות לארח בו ואילו לשלוח הלאה, אנחנו יודעים למה להאמין ולמה לא, וכל מה שקורה במיינד יוצר לנו את הרגש וההרגשה שלנו וזו תהיה חווית החיים שלנו. תראי כמה את חשובה!"
חרדה שוכבת שם מחייכת, נושמת, נינוחה.
דכאון יושב שם, זקוף בחשיבותו, נושם.
ושניהם מהרהרים בדבריה של יוגה שמתבוננת בהם כפי שהם עכשיו... כשדלת המעלית נפתחת לקול פעמון. עכשיו כולם יכולים לצאת אל המשך קיומם, אבל קצת אחרת.
היוגה מביאה איתה מתנות רבות, כלים והקלה לכל כך הרבה תופעות ואתגרים של הגוף, של המיינד ושל הנפש. לכל אחד השק שהוא נושא בתוכו, לאחד זו תהיה עקמת כואבת בעמוד השרדה, לאחר חוסר בטחון עמוק, לאחת אתגר בריכוז וקשב, לאחרת מחלה כרונית. כולנו נושאים צלקות מחוויות מאתגרות שהן בעיניי מדליות של כאב והתמודדות שצלחנו. כולנו כולנו פותרים בתוכנו ולומדים עוד ועוד בכל יום.
וחשוב לזכור כמה דברים:
לזכור שיש תמיד דרך להקל ואף לפתור ולא לותר, למצוא מזור וליצור קיום נינוח ושמח.
לזכור שכל חויה ומצב טומנים בחובם שיעורים, תובנות ונצחונות והכל חלק מהחיים ושלב חשוב בדרך.
ולזכור שהכל בסדר. הכל באמת באמת בסדר. גם כשלא הכל בסדר. הכל באמת באמת בסדר.
אם אתם או מישהו לידכם, חווים חרדה או דכאון, תתקשרו אליי. אני כאן תמיד.