תרגול יוגה יכול להוות אימון פיזי מחזק, מגמיש, מזרים את הדם, משפר ימיבה, נשימה, פעילות מערכות פנימיות, מרגיע, משמח, מאזן ומספק.
אני מתרגלת יוגה משנת 1998, הגעתי כי רציתי ללמוד לנשום ונשביתי בקסם העבודה עם הגוף וההרגשה השלוה ונעימה שליותה אותי אחרי כל שיעור. עם השנים גיליתי עוד ועוד רבדים, למדתי יותר ונכחתי יותר בכל שיעור, העבודה כבר לא היתה רק של הגוף, הבנתי מה קורה במיינד שלי ובלב שלי בתרגול ותודות לתרגול, עם השנים, הגיעו תובנות שונות ברבדים שונים.
תרגול יוגה יכול להוות הזדמנות נדירה עבור כל מתרגל. התרגול עצמו, בין אם הוא אסאנות (תנוחות היוגה), פראניאמה (נשימות), מדיטציה, וכל שאר האספקטים של היוגה (ערכים, תזונה ודרך החיים), זהו תרגול שמעלה את רמת המודעות שלנו. היכולת שלנו להיות נוכחים לאורך זמן בריכוז מלא, להיות בכאן והעכשיו, להתמסר לדבר בו אנו נמצאים. כשעולה רמת הנוכחות והמודעות שלנו אנו נחשפים יותר ויותר קודם כל אל עצמנו – תחושות, רגשות, נטיות והרגלים.
מזרן היוגה הינו שיקוף מלא של מי שאני בחיים ואני מזמינה מתרגלים להיות ערים יותר לעצמם, לשאלות כגון: האם אני חייבת להיות הכי...? האם אני עירנית לאיך אחרים מתרגלים? האם אני משוה את עצמי ואחרים או לעצמי ביום אחר? האם אני חושבת איך הם רואים אותי? האם אני גאה בעצמי או מתביישת אולי? האם אני מעזה לנסות ולחוות דברים חדשים? האם אני פתוחה לדברים חדשים? האם אני נמנעת מלהתנסות בדברים ולמה? האם אני מותרת לעצמי במהלך התרגול ולמה? האם אני מגיעה בזמן, מקדימה או מאחרת? מה אני מרגישה בסוף התרגול – הודיה, סיפוק עצמי, מחשבה על מה שלא "הצלחתי", אני מיד חושבת על הדבר הבא? האם הייתי נוכחת במהלך כל התרגול או המיינד הופרע ונדד? האם אני ביקורתית לעצמי או לאחרים ואולי כלפי המורה, האמצעים הקיימים/חסרים במקום ונסיבות כגון טמפרטורה או רעש? האם עולות בי תלונות- האם אני טיפוס שמתלונן? האם עולות בי שמחה והתרגשות – האם אני טיפוס שמח או מתרגש? האם אני חשה בנוחות עם עצמי? ואולי שאלת השאלות – למה אני פה בתרגול היוגה ומה הוא מהוה עבורי?
“Don’t move the way fear makes you move. Move the way love makes you move.” -
Osho
זוהי למידה את העצמי והבנה של דפוסי חשיבה ורגש, הרגלים שמנהלים אותנו בחיינו והזדמנות לגלות מה מכל אלה משרת אותי ומקדם אותי, נעים לי ומתאים לי, ומה מכל אלה ארצה להשאיר כבר היום באולם התרגול, לותר עליו ולאמץ דרך מיטיבה יותר עבורי. אנו למדים על האגו, אני מול עצמי ואני מול הסביבה ומול אתגרים, שינויים והחיים עצמם.
המודעות עולה, הבנת העצמי מביאה להבנת הסביבה, האחרים והחיים, הנוכחות מאפשרת לעשות בחירות מדויקות יותר ולראות את הדברים ממעוף ציפור ולא מתוך הסיטואציה המחשבה והרגש, מה שמאפשר חויה שלוה ונינוחה יותר באופן כללי. הבנת העצמי מאפשרת גם הבנת מקומי ביקום אינסופי ובמרקם אנושי עצום, מה שמאפשר קיום בענוה, הכרת תודה וחיבור לכל הסובב אותנו.
ביוגה סוטרה, סוטרה 2.1, פטנג'לי מגדיר את שלושת מרכיבי התרגול:
טאפאס – להט, האש הפנימית, זוהי גם בעירה פיזית וגם הרצון והדבקות, הכוח המניע. אני מבינה זאת כאותה תשוקה שמניעה אותנו, שכאשר היא איננה בפעולות ובבחירות ובהוויה שלנו חסר דיוק וחסרה חדוה וכך גם התוצאות והתחושות שנלוות. כדאי להצית את אותה האש ולפעול מתוכה.
סואדהיאיה – לימוד עצמי/ לימוד העצמי, חקירה והבנה עצמית, הידע הפנימי שקיים בנו ועלינו רק להיות מודעים ונוכחים יותר, לחקור ולהתנסות. זה כולל גם למידת והבנת הכתבים העתיקים, רכישת הידע והבנתו לעומק שמאפשרת את הבנת העצמי האמיתי. זוהי אותה חקירה שפירטתי קודם.
אישורה פראנידהנה – התמסרות לכח גדול מאיתנו, אולי אל, אולי כוח החיים באשר הוא ואולי דבר אחר. זה מצריך בירור מי אני ומהו אותו כוח גדול וכיצד נוכל להתמסר. אני רואה התמסרות ואהבה אותו הדבר, זוהי נוכחות מלאה ללא התנגדויות. אהבה לכח אחר הינה אהבה לכל מה שהוא אינו אני, שלא על חשבון אהבת העצמי אלא בנוסף ובמקביל.
אני רואה את שלושת המרכיבים האלו כשלושת המרכיבים של כל דבר בחיינו: כל מערכת יחסים, כל עסק פרויקט וכל דרך שנלך בה (דת/ אמונה, לימודים/ עשיה)... וכל זמן הוא זמן טוב להתבוננות על כך.