לא לנעול. לא לסגור, לא להקשיח. לא להחזיק.
תרגול לא נכון עלול להביא לכאבים ולפציעות. לגוף יש הרגלים ובתרגול היוגה אנחנו מודעים וערים, אנחנו יוצאים מן האוטומט אל מצב של חקירה ונוכחות.
בתרגול מודע ונכון, כשהגוף מונח בתוך תנוחת המשולש, טריקונאסנה, השתרשות כפות הרגליים "תפעיל" את הרקמות סביב הברכיים ומעליהן, תמנע את נעילתן ותוריד מהן עומס. את זה אנחנו לומדים לעשות באופן מודע. ללא הפעולה הזו, אם נהיה אוטומטים, תהיה נעילה של הברך הפונה הצידה והעמסה עליה. באותה התנוחה, תשומת לב להתארכות מתוך הרצפה אל בית החזה וכף יד שמורמת למעלה, תביא לעבודת שרירי ליבה, תמיכה ביציבה ובעמוד שדרה והורדת עומס מהגב. ללא התארכות כזו יהיה עומס רב ומיותר בצד אחד של הגב. בתנוחת הלוחם השניה, וירה בנדראסנה B, צריך להרפות את הידיים ולהתארך, כך שהכתפיים רגועות, המרפקים ישרים אך לא נעולים ושרירי הזרוע מופעלים ומורידים עומס מחגורת הכתפיים. כשמתרגלים ללא מודעות וידע, לעיתים קרובות הידיים מוקשחות, המרפקים נעולים וחגורת הכתפיים מתאמצתשלא לצורך. באותה התנוחה, פתיחת הברך הכפופה לצד אחד ובמקביל את האגן לצד השני חייבת להיעשות מכפות הרגליים כשמפרקי הירך משוחררים ושרירי הירכיים עובדים. בתרגול באוטומט זה מתבצע מתוך מפרקי הירך והם יהיו מוקשחים וכאובים.
אלה הן רק כמה דוגמאות ובכל תנוחה ומעבר בין תנוחות יש אינספור דוגמאות לדגשים החשובים כל כך.
בכל מנח ותנועה יש לדעת אילו שרירים אמורים לעבוד ואילו לא, תמיד המפרקים חייבים להיות משוחררים ועמוד השדרה גמיש. הטבע הוא תמיד מקור ללמידה. גם אנחנו חלק ממנו וקצת שכחנו. התבוננות על תנועה ויציבה של בעלי החיים תראה לנו חופש במפרקים וגמישות בעמוד השדרה, תמיד.
עיקרון ההשתרשות ומשם לפעול חשוב מאוד בתרגול. כשהמערב נחשף אל היוגה בהודו, שאלו את ב.ק.ס איינגאר איך הוא מבצע את כל הדברים מטורפים האלה והוא ענה שהוא מעלה את האנרגיה שלו למעלה.
לא לנעול. לא לסגור, לא להקשיח. לא להחזיק.
מילים ששומעים בתרגול היוגה איתי, בהתייחסות למפרקים, שרירים, לסת. במקביל אני מציעה לחייך, מזכירה שוב ושוב להשתרש, להרגיש את הליבה נאספת, להתארך ולהתרחב וכל זאת ביציבות נינוחה.
ובחיים – אותו הדבר. כל מה שקורה על מזרן היוגה רלונטי לחיים. אם הקשחנו עמדות, נעלנו דעות, סגרנו את הלב, החזקנו ידע, רגש או אהבה בפנים – אני מציעה לחייך, להשתרש אל היסודות והערכים שלנו, להרגיש את הליבה ומי שאנחנו, להתרחב ולהתחבר אל האחר, להתארך במלוא קומתנו באופן מכובד ומכבד פנימה והחוצה, וכל זאת ביציבות נינוחה.