תפיסת האני, הפוטנציאל האמיתי ויוגה

"אל תיתן למי שאתה חושב שאתה להפריע למי שאתה יכול להיות."





קשה לנו להתמודד עם חוסר ודאות. לא קל לנו לקבל דברים שאנחנו לא תופסים בחושים שלנו. ובכל זאת ידיעה ודאית היא שלכל אחד יש את הגודל בו הוא רואה את עצמו וגירסה גדולה הרבה יותר שהוא יכול להיות. האופן בו אדם תופס את עצמו לעולם יהיה קטן מן האמת. לא תמיד קל לקלוט את זה. אבל אם תבחרו להיפתח ולקבל את העובדה הזו – נפתחת בפניכם חווית קיום חדשה לגמרי, בה יש לכם הרבה יותר מהכל – יותר כוחות, יותר יכולות, יותר כשרונות, יותר אפשרויות. כמה יותר? תלוי עד כמה תקבלו שמידותיכם גדולות מן הנתפס, ממה שהכלתם עד עכשיו.


בדיוק כמו שאדם שמרגיש חלש פיזית או מותש, מגלה כוחות עצומים ברגע של סכנה ומסוגל להרים משא כבד אם מישהו נלכד תחתיו או לסחוב אדם כבד בריצה מהירה במנוסה מאש. בדיוק כמו אדם שאינו מכיר בתעצומות הנפש שלו עד שמגיע משבר או אתגר גדול והוא מגלה את הכוחות והאומץ שלו. הם היו שם גם קודם.


הכל בראש, זה נכון. מי שאתם חושבים שאתם, זו תוצאה של כל מה שחויתם מהילדות ועד היום. כל האמונות והתפיסות שנספגו לתוכנו כילדים, כל שברונות הלב, ההצלחות והמפלות, כל האנשים שהיו בדרך. זה מעצב לנו בראש דמות מסוימת.


מרגישים איזו התנגדות לרעיון? עולה לכם ויכוח עם זה בראש? מצוין. אתמול בשיחת הנחיה הסברתי את זה לבחור צעיר ומקסים. הוא התנגד לכל זה בתחילה. הוא שאל "ומה אם מישהו שחצן? הוא גם ככה תופס את עצמו גדול מידי". שחצנות, התנשאות, יהירות - לא מעידים על תפיסה של אני נהדר. אדם שחי בטוב עם עצמו לא מרגיש צורך להתנשא על אחרים. להפך. הצורך להגדיל אותי על חשבון אחרים נובע מתחושת קטנות. בתוכו תפיסת העצמי שלו אינה גדולה כלל. אז הוא המשיך לשאלה הבאה - "אוקיי, אז נגיד שאני מרגיש ממש טוב עם עצמי, באמת חושב שאני יפה וחכם ומוצלח, עדיין יש לי גירסה יותר גדולה שלי?" – כן. תמיד. איך זה יכול להיות? כי אין לנו גודל סופי. תמיד יש יותר. הפוטנציאל הוא אינסופי. את זה חשוב לקרוא שוב. הפוטנציאל הוא אינסופי. איך אנחנו יודעים את זה? כי תמיד כשחשבנו שהגענו לקצה שלנו, בין אם בסבלנות, בפן הפיזי, ביכולת הנתינה, בכיבוש פסגות, בהרחבת האופקים, בכמויות האהבה שבנו, תמיד, אם היה הצורך, גילינו שיש לנו עוד.


יש לזה ממש דוגמאות פיזיות פשוטות מן היומיום: אנשים שנוטים להיעזר באחרים ויום אחד כשאף אחד לא פנוי – פתאום מסתדרים לבד ומגלים את היכולות שלהם. אנשים שרגילים לצעוק על הילדים בחוסר סבלנות ויום אחד כשקולטים את ההשלכות – מגלים את היכולת לקחת נשימה ולבקש, להסביר, לכוון, מגלים את מידת הסבלנות וההנכחה שלהם. אנשים שמרגישים מרוקנים, מותשים נפשית, "על הפנים", ופתאום אדם אהוב זקוק להם – מתגייסים לעזרתו ומסתבר שלא היו מרוקנים ויש בהם עוד כל כך הרבה. ואלו הן דוגמאות של דברים "קטנים", "פשוטים". תחשבו על כל דבר בכם שהוא הרבה יותר מכפי הנראה לכם. זה משנה חיים.


היוגה מלמדת אותנו את כל זה. לפעמים ואולי קודם כל, דרך הגוף, דרך התרגול הפיזי אנחנו מגלים שמה שחשבנו שהגוף מסוגל, היה רק הגבלה בראש. וביוגה אנחנו פוגשים דברים שאין לנו תשומת לב אליהם והם מובנים מאליהם וקורים מעצמם, כמו הנשימה והמחשבות. הנשימה מתגלה כהרבה יותר עמוקה וארוכה, עם לא מעט אפשרויות לנשימות שונות והשפעות שונות עלינו. ואנחנו מגלים את המיינד שלנו, את המחשבות שלנו, שמים לב כשהן מגיעות, בוחרים אילו מחשבות לארח בראשנו ומתי, מכירים את השפעת המחשבות עלינו ומגלים את האבחנה בינינו לבין המחשבות שלנו. מגלים את עצמנו. את האני שאנחנו חושבים שאנחנו ואת העובדה שזו פיקציה בראש.


לכולנו המסע הזה של החיים הוא ההיכרות עם האני שאנחנו יכולים להיות. הוא מתחיל בהבנה הזו. אחר כך כל למידה והתפתחות הן צעדים וגדילה בדרך לשם.