• שרון הילה שטרן

שיווי משקל, איזון פיזי ונפשי, יציבות ונינוחות. יוגה. חיים.


שיווי משקל גופני הוא היכולת של האדם לשמור על יציבות בתוך מנח, מצב בו אין נטיה לא רצונית לכיוון כלשהוא וישנה תחושת תמיכה.


ישנן שלוש מערכות האחראיות על שיווי המשקל שלנו:


1. מערכת הראיה – מכלול איברי חישה ומסלולים עצביים הקולטים מידע חזותי על פי האור המגיע לעין, יוצרים תמונה תלת מימדית ומאפשרים למוח לגבש תפיסת סביבה ומרחב.


2. המערכת הוסטיבולרית – זוהי המערכת המספקת לנו את המידע לגבי המיקום שלנו ותנועות הגוף שלנו. איברי המערכת ממוקמים ליד האוזן הפנימית והם מודדים תנועות בכיוונים שונים ומספקים מידע רציף למוח. המערכת אחראית על הפעלת רפקלסים לשמירת שיווי המשקל ומיקוד הראיה שלנו בזמן תנועה.


3. מערכת הפרופריוספציה – מערכת של קולטנים הפזורים בכל הגוף בחיבורי שרירים ומפרקים ומעבירים מידע רציף למוח לגבי מנחי האיברים ותנועתם, רמות מתח ושינויים בשרירים, רצועות וגידים.


בתפקוד מערכות אלה לא מדובר רק בהשגת שיווי משקל אלא גם ביכולת לשמור עליו. לכן גם מהירות התגובה שלנו חשובה לשיווי המשקל.


חוסר שיווי משקל או אפילו רק תחושה כזו (כגון סחרחורת או תחושת ריחוף) ממושכים/חוזרים על עצמם, יכולים להעיד על בעיה באחת מ-3 המערכות הללו. עם השנים מערכות אלו נחלשות, כמו גם מהירות התגובה, ולכן ניכרים אתגרים בשיווי המשקל אצל אנשים מבוגרים.


שיווי המשקל חשוב לנו גם במצבים סטטיים כמו עמידה וישיבה וגם במצבים דינמיים כמו הליכה, ריקוד, פניה/סיבוב ועוד.


תרגול נכון ישפר את יכולת השגת ושמירת שיווי המשקל. ההתחלה תהיה בחיזוק הרגליים ובתרגילי שיווי משקל תוך עליה ברמת האתגר.






שיווי משקל ביוגה


Sthira sukham = יציבות ונינוחות

בספר "יוגה סוטרה" (מאת פטנג'לי, אחד הכתבים המרכזיים בעולם היוגה) פטנג'לי מגדיר שבתנוחות היוגה מטרתנו להשיג תחושת יציבות ונינוחות. אם נעבוד מאוד חזק עם הגוף נשיג יציבות אך אולי ללא נינוחות. אם נעבוד מאוד ברכות נשיג נינוחות אך אולי לא יציבות. היוגי עובד בנינוחות ועם מאמץ באופן מאוזן ויציב.


תלמידיי בשיעורי היוגה שומעים שוב ושוב "לדחוף את הרצפה עד מעל לקודקוד". משפט מוזר? ניוטון היה מבין : ) החוק השלישי של ניוטון אומר שכשמפעילים כוח על משהו מקבלים את אותו הכוח בחזרה. תנאים לכך יהיו שהכוח מופעל בקו אחד (לא שבור) ואנכי (לא באלכסון). כלומר – כשאנחנו יושבים על הרצפה אנחנו מפעילים עליה כוח כמשקל גופנו. דחיפה של עצמות הישיבה אל תוך הרצפה היא הפעלת כוח גדול ממשקל גופנו. זה יגרום לגוף להתרומם, להתארך, להזדקף. המחשבה צריכה להיות: דחיפה אל מתחת לעצמות הישיבה במטרה להתארך אל מעל לקודקוד.


נסו את זה: שבו כפופים ובמקום להזדקף מדחיפת אמצע הגב שלכם – דחפו את עצמות הישיבה אל תוך הרצפה/כיסא/כורסה וחישבו איך משם יתרומם הקודקוד גבוה גבוה. זה גורם לשרירי הבטן להאסף ולתמוך בנו וזו הזדקפות ללא עבודת שרירי גב. עכשיו עשו זאת בעמידה – דחיפת כפות הרגליים אל הרצפה במחשבה על מעל לקודקוד. עכשיו עשו זאת על רגל אחת. אם בא לכם בעמידת ידיים: דחיפת כפות ידיים אל הרצפה ומחשבה אל מעל לכפות הרגליים.


ההשתרשות (אל תוך הרצפה) וההתארכות (אל מעל לקודקוד) מביאים לאיסוף המרכז (שרירי הבטן) וליציבות. עבודה זו מאפשרת השגת שיווי משקל גם בעיניים עצומות.


היוגה תורמת לבריאות וחוסן הגוף שלנו. תחלואים ומכאובים מטרידים את המיינד והנפש.


מיינד צלול - עבודת ההשתרשות מצריכה ריכוז כך שהמיינד שלנו ממוקד וצלול. מיינד רועש, מחשבות רצות וטורדות – מאתגרים את היכולת להגיע לשיווי משקל פיזי ושמירה עליו, יעידו מתרגלי יוגה שחוו ביצוע תנוחת יוגה הכוללת שיווי משקל ביום פחות נינוח שלהם. לכן מיקוד התודעה על הפעולות הפיזיות יתרום להשגת יציבות ונינוחות.


היוגה מלמדת אותנו השקטת רעשי התודעה.


חיים על פי השקפת העולם היוגית מביאים נפש רגועה.


מכאן שנפש מאוזנת, מיינד מאוזן וגוף מאוזן – קשורים זה בזה, מפריעים או תורמים זה לזה.


אנו שואפים לסטהירה סוקהם בגוף, במיינד ובנפש, על מזרן היוגה ובחיי היומיום.