• שרון הילה שטרן

למה אנחנו כאן, מטרת העל של חיינו, יוגה, בוהיזם, קבלה ועוד

כשאנחנו חושבים על החיים שלנו בעולם הזה, על מהי הסיבה שאנחנו כאן – יש שתי שאלות שונות:

1. למה אנחנו, בני האדם, מגיעים לכאן לחיים האלה?

2. למה כל אחד מאיתנו כאן? מה כל אחד מאיתנו בא לעשות כאן?


בבלוג הזה אני אתייחס לשאלה הראשונה, אדון בשאלה השניה בבלוג אחר ביום אחר : )


יש כמה גישות שנוכל לאמץ לעניין הסיבה שאנחנו כאן. הנה שלוש גישות גדולות:


הראשונה, גישה מדעית וביולוגית, שתאמר שאין כלום מעבר, נוצרנו משילוב גורמים וחיבור תאים ואנחנו אורגניזם חי, גוף פועל כמכונה, עד שהמכונה מפסיקה לעבוד, הגוף מת, האדם מת והכל מסתיים. חיים פעם אחת וזהו.


גישה שניה, אותה ניתן לפגוש בעולם הנוצרי ולא רק, גורסת שאנחנו אכן חיים רק פעם אחת, אך יש הרבה מעבר לעולם הזה. אחרי שנמות נעבור לחיי נצח בגן העדן או בגיהנום. גישה זו העניקה לכנסיה את כוחה העצום על המאמינים – אם נמלא את חוקי הכנסיה ונציגיה נהנה בחיי נצח בגן עדן. אם נחטא – נישרף לנצח באש הגיהנום. כל חטא מריץ את החוטא אל איש כנסיה כדי לדעת איך יוכל לכפר על מעשיו ולא להגיע לגיהנום כשימות.


גישה שלישית, לה שותפים הבודהיזם, הקבלה ועוד (עם הבדלים קטנים וגדולים ביניהם), מספרת על עולמות שונים ונסתרים ועל גלגולים. אנחנו כאן ללמוד ולהתפתח, לקבל שיעורים, לתקן תיקונים, וכשאנחנו מתים אנחנו רק נערכים מחדש וחוזרים לכאן שוב.


מהי הגישה שלכם?


אני לא נוהגת לעסוק בכל מה שלא ניתן להוכחה. לכן הדיון על מי מהגישות נכונה הוא חסר טעם מבחינתי. כל אחד ודעתו ואמונתו. אני כן יודעת מה אני מרגישה בתוכי ומה מקדם אותי. גישה הגורסת שאני כאן ללמוד – הגיונית לי. באופן עובדתי, כשיש לי עוד אתגר ועוד אתגר באותו הנושא ואני מפצחת את השיעור הזה - האתגר של אותו נושא נעלם. באופן עובדתי כשאני בוחרת ללמוד ממה שקרה וקורה אני חיה טוב יותר, אני מתפתחת ורואה את הדברים יותר ויותר בנינוחות וביציבות. זה, בפשטות, תורם לי לחווית החיים שלי ומאפשר לי ללמד אחרים איך לחיות את חייהם באותה נינוחות ויציבות. כשאנחנו חיים בנינוחות וביציבות אנחנו משוחררים מכל הדרמות, הכעסים והמרמורים ואנחנו פנויים לחלום ולהגשים, להרבות טוב בעולם ולחיות בשמחה ובאהבה.


אז בשביל הכיף, גם אם אתם לא שותפים לגישה השלישית, להמשך קריאה מהנה, תשכחו רגע מהתשובה שעולה בכם ורק תבחנו את האפשרויות הבאות:


מה אם יש לנו יותר מחיים חד פעמיים?


מה אם מה שאנחנו עושים בחיים האלה משפיע על איכות החיים גם בגלגול אחר ? (זוהי קרמה, מן הבודהיזם)


מה אם יש סיבה למה נפגשנו בחיים האלה עם האנשים האלה, האתגרים האלה, החוויות האלה?


מה אם אני יכולה, באימוץ הרעיון של חיים לשם למידה והתפתחות, לשפר לעצמי את חווית החיים שלי כאן ועכשיו?


נשמע מפתה, לא?


אז מה זה אומר ללמוד, להתפתח, לתקן תיקונים:


על פי הקבלה, הבודהיזם והיוגה – כל מה שבא מולי, הוא בא בעצם לשקף לי משהו בתוכי. אישה מקסימה שהגיעה אליי להנחיה, סיפרה לי שהבוס שלה כבר שנתיים נוהג להרים עליה את הקול. היא הגדירה את הטענה שלה כלפיו – הוא עובר את הגבול, הוא לא מכבד אותה. בעיבוד נתונים נוכל לעשות כאן היפוך פשוט ולראות איך החוץ משקף לה אותה – היא זו שלא מכבדת את עצמה והיא זו שלא מכבדת את הגבול שלה. אחרת זה לא היה קורה. אתם מוכנים שמישהו ירים עליכם את הקול? ולא פעם אחת – שנתיים. מה זה אומר עליכם? לא עליו, עליכם. ברגע שאתם מדייקים את עצמכם עבורכם, מזכירים לעצמכם איפה עובר הגבול שלכם, מעוררים מחדש את ההערכה העצמית שלכם והכבוד עצמי וכשהכל ברור בפנים – לא ניתן יהיה להרים עליכם יותר את הקול, אתם תשדרו, תתנהגו, תדברו ותדרשו אחרת. החיבור הזה אל עצמנו, המודעות הזו, מביאה אותנו גם ליכולות נתינה ואהבה גדולות יותר - פנימה והחוצה.


על פי הבודהיזם, כל הלימודים והתיקונים הם במטרה להשתחרר מהעולם הזה. ישנן אפשרויות קיום נוספות והקיום כאן, בעולם הזה שאנחנו חיים בו, הוא קיום של סבל. אנו תקועים כאן במעגל שנקרא "סמסרה": אנחנו נולדים לכאן, חיים חיי סבל, מתים ונולדים שוב, חיים, מתים, ונולדים שוב, ושוב ושוב. הבודהה הגדיר את סיבת הסבל – היאחזות, ואת הפתרון – אי היאחזות. אנחנו נאחזים בדברים שאין לנו ואנחנו אומללים עד שיהיו לנו. אנחנו נאחזים במה שיש לנו וחוששים לאבד. אנחנו נאחזים באנשים, בדברים חומריים, בחלומות ורעיונות, בידע, בעבר, בעתיד, ב-ה-כל. כל השיעורים הם בעצם לימוד לשחרר, להרפות, לזרום ולחלוק. הלמידה הזו מאפשרת נינוחות, אנחנו נוכל לחלום ולשאוף ולרצות ולאהוב אחרים בקלות – בלי הסבל שנלוה כשאנחנו נאחזים. כשנשלים את השיעורים כאן אנחנו נשתחרר מהסמסרה אל עבר קיום של אננדה – אושר עילאי, לא כאן : )


על פי הקבלה, הכל נשלח לנו במיוחד עבורנו, בהשגחה פרטית מן הבורא, שאוהב אותנו אהבה אינסופית שאינה תלויה בדבר והוא בנתינה מלאה תמיד. כל אתגר וקושי שאנחנו חווים נשלח כדי להאיר לנו על מה הגיע הזמן לעבוד בתוכנו ולתקן. עם התיקונים אנחנו נעלה ונעלה במעלותינו. עד לאן? עד להשתוות הצורה. להיות כמותו – אוהבים אהבה שאינה תלויה בדבר, אינסופית, בנתינה מלאה תמיד. אלא שאנחנו, בני האדם, יש בנו אגו. האגו הוא מה שמפריד בינינו, הוא מה שמבחין בין האינטרס שלי ומה אני רוצה לעצמי לעומת האדם שמולי. תמיד יש לנו אינטרס, תמיד אנחנו רוצים לעצמנו. כשאנחנו אוהבים מישהו – אנחנו רוצים שיאהב אותנו בחזרה, שיתייחס אלינו, שנרגיש טוב באהבה הזו. וכשאנחנו נותנים משהו, עוזרים למישהו, תורמים – גם אם אנחנו לא מצפים לתמורה, אנחנו נקבל הערכה מהסביבה או פשוט הרגשה טובה שעשינו משהו עבור אחר. כל דבר שאנחנו נותנים הוא לשם קבלה לעצמנו. זו האבחנה בינינו לבין הבורא. והתיקונים הם להשתוות, להיות כמותו עוד ועוד. אהבה ונתינה.



(צילום ששלחו לי תלמידים מביקור באנטרקטיקה)


כל הידע הזה יכול להיות מאוד שימושי בחיי היומיום.


על פי כל מה שכתבתי עד כאן, כשמישהו או משהו ממש מעצבן אתכם, הוא לוחץ לכם על כפתור בתוככם, הוא הפעיל משהו אצלכם. לפני שאתם מגיבים – כדאי לקחת נשימה ולשים לב מהו הכפתור שלחצו לכם עליו. זה יאיר לכם מקום שלא נוח לכם בו, אולי חוסר בטחון בפן מסוים, אולי משהו שאתם מרגישים שחסר בכם או שאתם לא טובים בו, ועוד אינסוף אפשרויות. על פי הקבלה מי שמולכם הוא שליח וכל מה שקורה הוא מתנה. עלינו להודות על הרע כמו על הטוב. קצת מצחיק שהתעצבנתם ואתם עכשיו אמורים בעצם להודות על זה : ) כל סיטואציה ש"נוחתות" עלינו וגורמת לנו ללחץ, דאגה, פחד, עצב וכו' – המציאות מולנו נשלחת לנו במיוחד ומשקפת לנו משהו בתוכנו לתקן. למה לתקן? עבור עצמנו - כדי שנסתובב כאן לא מופעלים מבחוץ, בנוחות מלאה עם כל מה שבתוכנו וסביבנו, לא משנה מה קורה. כשאנחנו לא מופעלים, כשאנחנו בנוחות, כשאנחנו בלי הדרמות ובלי ההגנות - כמה נתינה ואהבה אנחנו יכולים להרעיף?


היוגה לוקחת את כל זה עוד מדרגה אחת פנימה ומסבירה שנוכחות ומודעות במלואן מביאות אותנו להשלת כל מה שמיותר לנו, עד למצב בו המיינד שלנו רגוע ואנו משוחררים מכל הטרדות והסבל, מצב של אושר ושחרור. כן, בדומה לבודהיזם, כי היוגה והבודהיזם צמחו באותה הערוגה ממש. היוגה מבחינה בין האני האנושי שאנו מכירים לעוד "אני" - האני ה"גבוה" שלנו, האטמן – הנשמה, העצמי הראשוני שהוא ללא היאחזות וללא הזדהות עם האגו. תרגול היוגה מביא אותנו להכיר את האני הגבוה שלנו, הנשמה שלנו. באופנישדות (כתבים הודים עתיקים, בקצרה) חוזר הרעיון שהמטרה היא להבין שהאטמן הוא זהה לברהמן – נשמת היקום, הגורם לכל, ההוויה של הכל, השלם האחד והניצחי, האינסופי, או בקצרה – אלוהות. איינגר הסביר את ההבנות האלו כתחושה לרגע וברגע שיש מחשבה "הנה אני מרגיש את זה" אנחנו שוב באני האנושי.


אז אם אני מסכמת למשפט אחד למה אנחנו כאן, מהי מטרת העל שלנו - לעשות טוב - לפתח / להעיר את היכולת שלנו לאהוב ולתת, פנימה החוצה. הדרך לשם בתיקונים שבתוכנו, להרפות אחיזה, לזרום, לעשות טוב. פשוט : )


אני לא יודעת במה אתם מאמינים, בכל אופן, את הכתוב כאן אני ממליצה לנסות בבית : )