top of page
שרון לוגו ללא רקע.png

להרויח אותנו

אני אוהבת את האבחנה הברורה בין מדינת ישראל, ששנים היתה תקועה בשואה ממקום של קורבן ומה עשו לנו ואיך שתקו, לבין מדינת ישראל של היום, שעדיין שרויה באוקטובר ממקום של כאב גדול אך לצידו אין שום קורבנות, יש אמירה ברורה "לא עוד!" גם לתוקפים וגם לשותקים.


ועדיין אי אפשר לזוז מאוקטובר, סיפורי הזוועה ממשיכים וצריכים להמשיך להיות מסופרים, כי יש כאן למידה חשובה לכולם, לכל העולם. הבנה שלנו לגבי הגבולות שלנו המוסריים, הבטחוניים והפיזיים. הבנה של העולם לגבי עמדתו לגבי טרור, לגבי זכויות של אנשים בעזה, של מדינת ישראל, זכויות של ילדים לחיות שמורים ובטוחים, של נשים, קשישים ובני אדם בכלל. הרבה עבודה עוד עומדת לפנינו, כאנושות וכמדינת ישראל.


אני מקפידה בשפה שלי לומר מדינת ישראל ולא עם ישראל. עם ישראל יש לו למידה חשובה משלו שהיא אחרת.


למדינת ישראל יש נכסים מופלאים וחלק מזה זה הגיוון של אזרחיה והלואי שיגיע היום שנראה את הייחוד הזה כיתרון ונפיק ממנו רק טוב. מדינת ישראל, כבר אמרתי רבות ולאחרונה במיוחד, יש לה 2 שיעורים גדולים: 1. להפסיק לחפש את אהבת העולם אלא לזכות בהערכתו, 'על הדרך' ולא כמטרה, וזאת מתוך השיעור השני, 2. להתנהל באותנטיות ולהתמקד בנכסיה – הטכנולוגיה והמדע, הנכסים הרוחנים, הערכיים ועוד – ולשגשג בהם. זהו. בדיוק כמו כל אדם – כשהוא אותנטי, מחובר לערכיו ועושה את דרכו המדויקת, בה יתרונותיו באים לידי ביטוי - הוא משגשג והוא מוערך. לעומת אדם לא מגובש, אדם שמנסה להתאים את עצמו, אדם שבוחר באופן שאינו מדויק לו רק כדי לזכות באהבה, בלייקים, ברווח או בתהילה כלשהיא.


לעם ישראל יש תפיסת '',עם סגולה את עצמו. ראיתם פעם מלך רוקע ברגליו כדי שכולם יקשיבו לו ואומר "אבל אני המלך!!!"? האם הוא מלכותי בעיניכם? עם סגולה, זו אינה הגדרה מלאת זכויות יתר. זו חובת התנהלות שאנחנו איננו עומדים בה. כעם מפורד, שעדיין משתלח בשפה בוטה, ביחידים ובקבוצות, על גבי המקלדת והמסך. כעם שאינו מכבד את כל חלקיו, את כל אחיו. כעם שאינו כולו מתאגד למטרה משותפת, אלא ברגעי משבר, ובין לבין מתפרק ומתגושש, שוב ושוב. יש לנו עוד דרך לעבור. אז אולי די לאחוז בכותרת 'עם סגולה'? אולי קודם נעבוד על מי שאנחנו ואיך שאנחנו רוצים להתנהל, ואח"כ כשנגיע למדרגות מפותחות של כבוד, שוויון, חיה ותן לחיות, ואהבת לרעך כמוך ושגשוג – פשוט נהיה סגולה?


מאיפה מתחילים? בבית הספר הטיבטי בצפון הודו כתוב בחצר המשחקים בענק

INDIVIDUAL CAN MAKE A DIFFERANCE


מתחילים מבפנים. לוקחים אחריות על המילים המפרידות או המקרבות, על הבחירה לאהוב או לשנוא, להילחם או להקשיב. מקדישים מחשבה למשמעות שיש לכל אחד מאיתנו באמירות שאנחנו עם אחד. מדינה אחת. עולם אחד. אנושות אחד. זן יונקים אחד.... ואיך נרצה שזה יבוא לידי ביטוי בהתיחסות שלנו אחד אל השני – גם ובמיוחד מול זה שממש שונה מאיתנו, בדעות, ברצונות, בערכים, בהתנהלות, בכל דבר.


איבדנו כל כך הרבה בארועי אוקטובר ומאז. חייבים לקחת מכאן את הלימוד החשוב שלנו. חייבים להרויח אותנו, כמשגשגים.




bottom of page