• שרון הילה שטרן

כוס תה עם מורה ליוגה, נזיר שיבננדה


"לכל אחד מאיתנו יש תפקיד באבולוציה, כולנו כנראה משרתים את ההסטוריה." \ יונה וולך, אמרה על אלו שקראו לה בשמות

כשלמדתי בוינגייט, בחור בשם שנקרה הגיע לכיתה וסיפר לנו סיפור מפותל על אהבה, מלחמה,תשוקה, קנאה, כעס, גבורה, אלים, נסים ונפלאות. הבהגוודגיטה. זה היה עבורי מסקרן ומקסים. העומק ששנקרה הביא לאותו סיפור היה אינסופי. מאז שמו של שנקרה צץ בהזדמנויות שונות ובמסגרת תפקודי כעורכת של הניוזלטר בארגון מורי היוגה בישקראל, לפני מספר שנים, שמחתי כשהתאפשר לי לשבת יחד עם שנקרה, בבוקר של שמש ולדבר. סיפורו של שנקרה מילדותו בגבעתיים ועד לניהול מרכז שיבננדה בתל אביב כיום, הביא אותנו לשיחה נעימה על מהי יוגה ומהי מטרתה.

סיפורו של שנקרה

שנקרה נולד בגבעתיים בשנת 1972 בשם דורון פלד. את ילדותו בגבעתיים הוא מגדיר כילדות רגילה, במהלכה לא גילה עניין מיוחד בתחום כלשהוא ולא התמיד בשומדבר. בתיכון למד במגמה ריאלית, לימודי אלקטרוניקה, כשהמסלול הברור הצפוי לו הוא עתודה צבאית בהנדסת חשמל, יחד עם חבריו ללימודים. כשהסתיימו הלימודים חסרה לו חצי נקודה כדי להתקבל לעתודה. באותה עת הוא התאכזב וגיוסו נדחה ב-8 חודשים. על אף שלא הראה נטיה מוסיקלית כלשהיא לפני כן, הוא ניצל את החודשים הבאים ללמוד תיפוף שהפך להיות מרכז חייו ולמעשה היה הדבר הראשון שהתמיד בו.

כשהתגייס לצבא היה לו ברור שתופים ילוו אותו. הוא עבר קורס בבית הספר הטכני של חיל האויר וכשהוצע לו להשאר בסגל ההדרכה הוא התנה זאת בהבאת התופים. כך העביר את 4 השנים הבאות כשהוא מלמד אלקטרוניקה בכל יום עד שעות אחר הצהריים ומתופף עד חצות. שלושה מפגשים עיקריים בטכני של חיל האויר היוו אבני דרך, שעיצבו את עתידו. המפגש הראשון היה עם חניך בבית הספר, שהיה בוגר אקדמיה לתיפוף במנהטן, בו מלמדים טובי המתופפים בעולם. אותו חניך היווה עבורו השראה להתאמן יותר ובסופו של דבר לשלוח לשם טפסי הרשמה ולהתקבל ללימודים בניו יורק. מפגש אחר התרחש באחד הערבים, כאשר המפקד שלו סיפר לו את סיפור הזן הראשון ששמע בחייו. הסיפור (קואן) המותיר קצוות פתוחים בסיומו, הותיר את שנקרה מבולבל. תגובתו הראשונית לסיום הסיפור היתה "איזה סיפור מפגר, ללא סוף ברור, ואיזו תרבות מטומטמת שהולידה סיפור שכזה". לאחר הרהור בדבר, עלתה במוחו פתאום אפשרות אחרת, האפשרות ש"אולי אני המטומטם, שאולי יש פה משהו שאין לי כלים לבחון אותו". הרצון להבין, הביא אותו לקרוא ספרים על זן וספרי רוח נוספים. (לקריאת הקואן). מפגש שלישי משמעותי היה עם רועי, מדריך בסגל וספורטאי, שראה את התעניינותו של שנקרה בספרי רוח והביא לו מהספריה של דודו את ספר היוגה הראשון שקרא, "ספר היוגה השלם" של סואמי וישנו דבננדה. שניהם התפעלו מן התנוחות המרשימות שבתמונות והחלו לתרגל אסאנות פראניאמה ומדיטציה על פי הספר. יום אחד הספר נעלם ושנקרה ורועי נותרו "יתומים".

ספר נוסף שהיווה אבן דרך היה "כה אמר זרתוסטרא" מאת ניטשה. בספר ניטשה כותב כיצד הסופר מקיז דם בכתיבת הספר ואז הקורא בא, קורא את הספר, שם בצד ועובר הלאה. שנקרה מספר שבעקבות המשפט הזה הוא החל לקרוא את הספר בכל יום מהתחלה כשהוא מוסיף בכל יום עוד עמוד לקריאה. "רציתי להקיז דם כדי לעבור את התהליך שניטשה עבר בכתיבת הספר".

עם שחרורו מהצבא, כבר התקבל לאקדמיה לתיפוף במנהטן. באותם הימים היה עסוק בתיפוף, בספרו של ניטשה ובתרגולי היוגה כפי שזכר מהספר. הוא לא יכול היה לתופף בבית הוריו ולכן היה נוסע בכל יום לאולפן באלנבי בו היה מתאמן. בחנות ספרים ליד האולפן מצא את "ספר היוגה השלם" וקנה עותק לעצמו ועותק לדוד שאת סיפרו איבד. הוא גם רכש ספר יוגה נוסף, "יוגה וסישטהא - היוגה העילאית". בליבו שנקרה חשב שבטח כיוגה עילאית כאן התנוחות יהיו מרשימות עוד יותר, אך בספר לא היו תמונות בכלל. על הכריכה האחורית צוטט החכם וסישטהא כשהוא טוען שכל חכמה אם היא קיימת נמצאת בספר זה ואם היא לא בספר, משמע שהיא לא חכמה. בקריאת הספר גילה שנקרה שזהו דיאלוג בין וסישטהא הגורו לראמה הנסיך, ששב ממסע בממלכה ולאחר התעוררות רוחנית ראשונית רואה סביבו את הבלי העולם הזה וכיצד כולם שקועים בהם וסובלים בעטיים.

בפרק הראשון, הפרק העוסק באי השתוקקות, ראמה מנתח כל פרט בחייו לעומק ומראה כיצד הוא ספוג בסבל. שנקרה זוכר שיחות עם אימו כילד בהן גם הוא, כראמה, תהה מה הטעם ללכת בכל יום לעבודה, לעסוק כל היום בדברים שאתה ממש לא רוצה או מאמין בהם ומה שמחזיק אותך זה הייחולים ליום המשכורת, אז תרכוש לעצמך כל מיני "מתנות" כפיצוי על שאתה חי לא כמו שהיית רוצה לחיות באמת. בדיעבד הבין שאותה נקודת זמן בה לא התקבל לעתודה הצבאית היתה נקודת ההצלה מחיים צפויים מראש בדיוק כאלה. הוא הרגיש שהרעיונות בספר לא חדשים לו. פתאום לנסוע למנהטן נראה לו חסר משמעות ואווילי. התחושה היתה שלא משנה מה תעשה, זה לא יוביל אותך לשומקום. ראמה בספר, בהבנה הזו בדיוק, שקע בדכאון והפסיק לאכול, כי לא ידע מה כן יוביל לאנשהוא. בכל יום שנקרה קרא עוד ועוד ושקע במשבר אישי משלו.

שנקרה שם לב שגם סואמי וישנו דבננדה, ב-"ספר היוגה השלם" וגם סואמי ונקטסדננה, המתרגם של ה-"יוגה וסישטהא", הקדישו את הספר למורה שלהם – סואמי שיבננדה. בקריאת עיתון "העיר" ראה מודעה של מרכז שיבננדה בתל אביב. שנקרה חשב, "יואו, סואמי שיבננדה פה בתל אביב? אני אלך לשאול אותו מה לעשות! איפה יש מערה בתל אביב? הרי יוגים גרים במערות!". (כך תאר לעצמו את היוגים לפי היוגה וסישטהא, גרים במערות או ביער, יש להם זקן ארוך וראסטות עבותות על הראש). במודעה היה מספר טלפון ("טלפון במערה? מוזר.") וכשהתקשר סיפר למי שענה שהוא קורא את הספר "יוגה וסישטהא" ונמצא כרגע בשלב מבולבל בחייו והאיש מן העבר השני של הקו הזמין אותו להגיע לכתובת ליד 'הבימה'. שנקרה ביקש להבהיר שהפגישה שלו עם היוגה התרחשה לפני כ-23 שנים, כאשר היוגה בארץ עוד לא נפוצה ולא היו מקורות נגישים למידע. שנקרה חיפש מערה והגיע לבניין. כשנפתחה הדלת הוא הופתע לראות בחורה עם טלפון אלחוטי בידה. זו לא היתה התמונה היוגית לה ציפה. הוא ישב עם בחור בשם אביחי וסיפר לו על התופים והספרים. אביחי השיא לו עצה: להגשים את התשוקה של התופים. כשהוא יכלה את אנרגיית התשוקה, כשהקרמה הזו תיגמר, אמר לו, הכל ייפול במקום הנכון. משם הוא יצא שמח וטוב לב.

הוא טס למנהטן, שם למד סמסטר אחד. רוב הזמן היה עסוק בלימודיו, מעט מאוד תרגל יוגה ומעט מאוד קרא בספרים. הוא זוכר משם את התחרות המטורפת, הרמה הגבוהה, הצפיות הגבוהות שלו ושל מוריו ואת האגו כותש את עצמו שוב ושוב. (גם לכם עולה בראש הסרט "וויפלאש"? שנקרה ציין שזה היה ממש אותו הדבר, רק שהמורים לא צעקו ואיימו אלא תמכו ועודדו). לקראת סוף הסמסטר התקיים ה- JVC Jazz Festival, פסטיבל הג'אז הממלא את כל מנהטן בהופעות ג'אז איכותיות, נגנים מכל העולם מגיעים ושנקרה ביקר בהופעות כשהוא מתמקד במתופף, מנתח ומשוה אל עצמו. הוא הבין שהוא כבר לא נהנה מההופעות, מהמוזיקה, מטובי הנגנים, כי עסוק בתחרות. הוא הבין שההכרה שלו מסוגלת לא לאפשר לו להנות מהחלום הכי גדול של חייו, ומכאן, ככל הנראה היא לא תאפשר לו להנות משום חלום. הוא החליט לעצור, לא לנסות להגשים דבר עד שיצליח להבין איך ההכרה פועלת ואיך לשלוט בה ולנטרל את המנגנון המונע ממנו להנות.

שנקרה הגיע למרכז שיבננדה במנהטן ונכנס לשיעור התנסות. השיעור היה קליל מאוד ולמחרת היו תפוסים לו כל השרירים, מה שהפתיע אותו. גם היו לו כאבי גב מהישיבה הממושכת ליד התופים, לכן הגיע לתרגל בכל בוקר יוגה. הוא הוסיף והשכים למדיטציות המתקיימות מוקדם יותר. הוא זיהה שהוא נכנס לשיעורי היוגה, למדיטציות, קרא את הספרים ונשאר אותו אדם, עם אותם ההרגלים ואותו אורח חיים. הוא הרגיש שהוא לומד ולומד ובסופו של דבר חי אותו הדבר. התסכול שיצר משבר, הביא אותו להתייחס למשפט שקרא בגב עלון של המרכז, ציטוט של סואמי שיבננדה שאומר, "רק שרות בלתי אנוכי, יכין את הלב וההכרה לקלוט את זרע החכמה." הידע הוא זרעים של חכמה, אבל אם אין קרקע פורייה שתקלוט אותם, כיצד יוכלו לנבוט? שנקרה מיד זיהה את הבעיה: ההכנה של קרקע כזו כרוכה בשרות בלתי אנוכי ושנקרה ידע היטב שאנוכיות הינה חלק מהותי בהווייתו, עוד מילדותו. הוא ידע שיש מתנדבים במרכז והחלה בתוכו מלחמה פנימית, הצד בתוכו שידע שעליו להתנדב, לצאת מעורו ומהרגליו, אל מול הצד שהרגיש שזה לא מתאים לו, זה לא האופי שלו, שהרגיש לא בנוח עם עצם רעיון ההתנדבות. כעבור כשבועיים הוא ניגש למנהל המרכז, שהיה ישראלי והציע להתנדב. הוא נשלח לצבוע שירותים ומצא עצמו נהנה מלעשות משהו טוב, מבלי לחשוב על הסוף ועל התמורה. בתוך תא השירותים הנצבע תם עידן התופים. למחרת שב להתנדב ונשלח לצבוע שירותים אחרים. וכך בכל יום היה מתרגל יוגה בבוקר ואח"כ קרמה יוגה כל היום. שאלתי את שנקרה אם העובדה שהוא התנדב כדי שתתפתח בו הקרקע לקליטת זרע החכמה, איננה נחשבת לעשיה בשביל תמורה ומכאן- אנוכית. הוא ענה "אין דבר כזה אי השתוקקות מוחלטת. אנחנו מתמירים השתוקקות בהשתוקקות גבוהה יותר, השתוקקות תמאסית... ברגא'סית... בסאטוית. זה כמו טיפוס על סולם. בכל פעם את עוזבת את היד כדי להניח אותה על שלב גבוה יותר וככה את מתקדמת. אם תעזבי לגמרי את תיפלי". כשהציע למנהל המרכז שיעבור לגור במרכז וישלם שכירות, המנהל הציע לו להיות חלק מהצוות ולהתגורר שם בחינם. כך הפך להיות חלק צוות מרכז שיבננדה בניו יורק ומאז הוא חלק מארגון 'שיבננדה' עד היום.

דוגמא לחשיבות קרמה יוגה בדרך ההכשרה, מצא שנקרה בסרט "קרטה קיד". היו שם חבורת הנערים "הרעים", אלו שבאו ללמוד רק את הקרטה והשתמשו בה לבריונות ולעומתם היה דניאל, שהלך ללמוד אצל מאסטר מיאגי ולמד קודם כל לשרת ("Wax on, Wax off") ואח"כ את כל השאר. זו הדרך הנכונה של הכשרת הקרקע לקליטת הזרעים.

כעבור הרבה שנים השתתף בקורס הכי מתקדם בארגון, "סדהנה אינטנסיב", המתמקד בפראניאמה. זהו תרגול אישי של טכניקות נשימה מתקדמות, בו מגיעים לעתים ל- 12 שעות תרגול ביום ואף יותר, רמות גבוהות מאוד של פראנה מתעוררות והתחושה מתוארת כממכרת. הקורס התקיים באשרם בקנדה, התרגולים נעשו ביער הסמוך ובכל בוקר המשתתפים שיתפו בחוויותיהם. שנקרה זיהה איך אחד המפתחות העיקריים שעזרו לו להתקדם בתרגול היתה הקרמה יוגה. על פי דבריו של שנקרה, אם נקדיש כל דבר כשרות, השרות יחשוף בפנינו את הפן הסודי של התרגול. כשנקרא את הכתובים נראה סודות שאדם ללא המפתח הזה, יקרא ולא יראה. גם האסאנות והפראניאמה הם לא תרגול פיזי, אבל הם נתפסים כך כי אין לאנשים את המפתח. את המפתח הזה צריך ליצור מתוכנו בקרמה יוגה.

מה זה 'שנקרה'? מעניק הנועם, אחד משמותיו של שיוה, האספקט העדין ביותר שלו.

שנקרה חי במרכז שיבננדה, אין לו חיים פרטיים וחשבון בנק והוא חי חיי נזירות.

על אורח חייו הנזירי הוסיף בחיוך, "יוגה במקור מעולם לא היתה דרך להמונים, או כמו שאדי שנקרצ'ריה כתב בפירוש שלו לפטנג'לי – אין אדם בר דעת, שיילך בדרך הזו ויתרגל את התרגולים המוצעים כאן, אלא אם כן מבין את מהות המחלה שלוקה בה ואת הפתרון שקיים לה".


היוגה כפי שלימד סואמי שיבננדה

מהי שיבננדה יוגה ?

השם "שיבננדה" מוכר למתרגלי היוגה בישראל כעוד "שיטה" לתרגול אסנות (תנוחות היוגה). סוומי שיבננדה נחשב לאחד מהחלוצים בחשיפת תורת היוגה הקלאסית על כל נתיביה המסורתיים (שנחשבו עד לפני כמאה שנה לתורת סוד ליחידי סגולה בהודו) ובהנגשתם בשפה האנגלית לכלל האנושות. בכך הוא משתייך לקבוצת עילית של יוגים בקנה מידה עולמי, כ-ראמנה מהרשי, רמה קרישנה פרמהמסה, יוגננדה פרמהמסה וסוומי ויוקננדה שפעלו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. החזון שהניע אותו ליצור מפעל חיים שכזה היה הרצון לסלק כאב מחייהם של בני אדם. שאיפה זו הובילה אותו, לפני היותו יוגי, לפתח קריירה כרופא מוכשר ומצליח. אך בראותו שהרפואה הקונבנציונאלית לא תוכל לתת מענה למשאלת ליבו, שם את כל מרצו בתרגול היוגה ובלימוד אחרים. הענקת הידע העילאי של היוגה לכלל האנושות הייתה עבורו כלי, שיסייע לבני אדם לגלות את הפוטנציאל הטמון בהם, לממש אותו ולזכות בהארה רוחנית, אשר תשים קץ לכל הסבל האנושי.

היוגה כפי שלימד אותה סואמי שיבננדה נקראת יוגת הסינתזה והיא משלבת את ארבעת שבילי יוגה המתוארים בכתובים. השבילים הינם :

קרמה יוגה– יוגה של שירות בלתי אנוכי, ללא ציפייה לתמורה

בהקטי יוגה- שביל הדבקות והאהבה הטהורה

ראג'ה יוגה (ובתוכה ההאטה יוגה) – היוגה המלכותית לשליטה בהכרה

ג'ננה/ גיאנה יוגה- יוגת החכמה

כשאומרים 'שיבננדה יוגה' אנשים חושבים על רצף תנוחות מסוים, ברכת שמש ו-12 תנוחות.

סואמי שיבננדה מעולם לא לקח לעצמו קרדיט על ידע מסוים או שיטת לימוד מסויימת. תלמידו סואמי וישנו דבננדה, פתח בהגיעו למערב מרכזים וקרא אותם על שם מורו– מרכזי שיבננדה ליוגה ודנטה. סואמי שיבננדה החשיב את עצמו כמי שחושף מחדש את הידע האותנטי של היוגה כפי שתואר באופנישדות ובבהגוודגיטה, ומנגיש אותו לקהל הרחב בשפה האנגלית.

באופנישדות מסבירים מהי תכלית היוגה. התכלית היא להגיע לידיעה עצמית, או בסנסקריט –"אטמה גיאנה". מצב זה גם מתואר גם במילה מוקשה, או לפי היוגה סוטרה - קאיוואליה. במצב זה הנשמה הפרטית (ה-ג'יוה), הופכת להיות משוחררת מהבורות הרוחנית ומגלגל הסמסרה (גלגל הלידה והמוות הספוג סבל) המונע ע"י חוק הקרמה. שחרור מן הכבלים והכפיה של חוק הקרמה זו המטרה של היוגה ולצורך העניין גם של דרכים רוחניות נוספות כמו הבודהיזם. הבודהה היה יוגי, שורשים לתרגולים ולידע שהוא העניק ניתן למצוא באופנישדות. הבודהה לא המציא משהו חדש, אלא תיאר אותו באופן מושלם לתקופתו ולשלב ההתפתחותי של תרבותו .

הכבלים הקרמתיים הם המחלה המגבילה את הנשמה או התודעה שטבעה נצחי, מושלם ואינסופי.

מחלה זו, הנקראת בפי היוגים 'סמסרה', מתוארת כקיום חוזר ונשנה, שמהותו הזדהות כפייתית עם מוגבלות וסבל. פטנג'לי, בפסוקי היוגה, מסביר שלא כל אחד זוכה לראות את הסבל ואת הסמסרה, רק היוגי המבחין, הנקרא "ויוקינה" (זה שהוא בעל ויוקה או כח הבחנה) רואה באמת. עבור מרבית האנשים הסבל של הסמסרה הוא עונג, המוגבלות נחשבת לחופש. הבורות הרוחנית הנקראת ביוגה "אוידיה", היא לראות את החולף כנצחי, את הבלתי טהור כטהור, את הסבל כנועם ואת הלא עצמי כעצמי.

הרעיון כאן הוא שכל אחד מאיתנו נמצא כרגע בהזדהות עם הגוף ועם מבנה אשיות מסוים. אני חווה ומרגיש שאני יושב פה עכשיו ושאני שנקרה. על פי היוגה, זוהי הזדהות כוזבת ולמרבה הצער היא גם כפייתית. היא כפייתית, כי גם אם אנסה להשתחרר ממנה אני לא מסוגל, אני מכור לזה וזה מקור כל הסבל שלי, הסבל הנפשי, הרגשי, הפיזי, מקור הפחדים שלי. ביחד עם ההזדהות מופיעות כל ההשתוקקויות ואיתן האכזבות, תסכולים, קנאות, שנאות, אגרסיביות ומה לא.

מטרת היוגה היא לשחרר אותנו מהמחלה הזו וזהו תהליך לא פשוט, יש כאן תהליך מדורג של שחרור מן ההזדהות הכוזבת, תוך זיהוי הולך וגדל של העצמי האמיתי - כלומר ידיעה עצמית.

אך כאן אנו נתקלים בבעיה נוספת, היוגים מתארים שהעצמי הטהור, האטמה, הוא לא אובייקט ידיעה. אם לא ניתן לדעת אותו אז מהו? אותו עצמי הוא היודע, הטבע שלו הוא תודעה טהורה.

כל הדברים שאנו מזדהים איתם כעצמנו כמו גוף, תחושות, אישיות, מחשבות, הרגלים, נטיות ואפילו גורל הם כמו מסכים, אהילים, דרכם התודעה מבטאת את עצמה. יש אמרה שמתארת עד כמה תפיסת המציאות שלנו רחוקה מזו של היוגים. האמרה היא : במערב מאמינים כי אני הגוף והאישיות הללו ויש לי נשמה. במזרח אני נשמה שעושה שימוש לפרק זמן מסוים בגוף והכרה כדי לבטא את עצמה. המחלה היא כשאותה נשמה חושבת שהיא הגוף.

דוגמא נוספת: שחקן הלבוש בתלבושת, משחק בהצגה את הדמות של לואי ה-14. יש לו תפקיד, הוא נכנס למצב מנטלי מסוים, החשיבה והדיבור הם של לואי ה-14. אם ייצא מההצגה ועדיין ימשיך להתנהל כלואי ה-14 סביר להניח שיאושפז.

אנחנו הגענו לעולם הזה בדמות מסוימת וכתוצאה מבורות רוחנית אנחנו מזהים את עצמנו לחלוטין עם התלבושת (הגוף), עם מבנה האשיות (הדמות, הטקסט) עם החיים שלנו (המתרחש בהצגה). זו הבורות, ההזדהות הכוזבת, ממנה היוגים שואפים להשתחרר.

אבל איך עושים את זה, איך משתחררים? היוגים מתארים שמהחלה נגרמת מזיהום. זיהום ראשוני היוצר זיהומים משניים. כשרוצים לטפל במחלה, השיטה היא ללכת מהזיהום החיצוני ביותר אל הפנימי ביותר שהוא המהותי והעדין ביותר.

מתוארים שלושה זיהומים או 3 מסכים המסתירים את העצמי האמיתי. הם נקראים:

מאלה (MALA) – הזיהום של הלב או האנכיות

ויקשפה (VIKSHEPA) – טלטלת ההכרה

אווראנה (AVARANA)– בורות רוחנית (זהו הזיהום הראשוני)

כל אחד מארבעת שבילי היוגה נועד לשם טיפול ספציפי באחד מהזיהומים.

השלב הראשון הוא הקרמה יוגה. התרגול אינו סתם לשרת אחרים או להתנדב (אף על פי שאני מציע לכולם לעשות זאת). התרגול הוא להקדיש מתוך בחירה, מודעות ונוכחות את פירות הפעולה לאלוהים תוך כדי ביצוע הפעולה. אבל רגע, איך נכנס אלוהים לתמונה, ומה זה להקדיש לו את פירות הפעולה? אז פעולת הדיבור, למשל, כרוכה בהעברת הזרמים העצביים מאזורים במוח לפה, ללשון, יצירת מהירות תנועה, תרגום מחשבה לצלילים. זה לא משהו שאני יכול באמת לעשות, אני אמנם משתמש בזה, אך האם אני באמת מבין כיצד זה קורה? ההזדהות גורמת לי לקחת על הפעולה את הקרדיט ולהרגיש שזה אני שמדבר. לקחת על זה קרדיט זה לחיות מתוך בורות. הפעולות שאני לוקח עליהן קרדיט, בקרמה יוגה אני מחזיר את הקרדיט למי שבאמת הקרדיט הזה שלו - אלוהים. לאגו יש שתי כנפיים – האחת גורמת לנו להרגיש "אני, אני, אני" והשניה יוצרת את החוויה- "שלי, שלי, שלי". היוגים רוצים להשתחרר מכל זה. גם אם לא מאמינים באלוהים, ההכרה שיש משהו שיצר, שמכוון, תאפשר לי להחזיר את הקרדיט לשם. תרגול היוגה פותח את הנאדים, את מרכזי האנרגיה, משחרר, וחושף את הראיה שיש משהו מעבר לי, יש פה בעלים. אני מחזיר את הקרדיט למי שזה שייך לו. אני אתן דוגמא לכך מהמסורת שלנו. ביהדות, בברכה על הלחם, אנו אומרים: "ברוך אתה... המוציא לחם..". בראיה שטחית נוכל לאמר "רגע אלוהים יצר את החיטה, לא את הלחם. זה אני שיצרתי מהחיטה לחם." אבל הוא ברא אותי שמחבר את החומרים ואת התכונות של החומרים שמאפשרות להם להתחבר באופן כזה, שכאשר אופים אותם בחום מסוים, ייצא מזה לחם. זו זכות, תפקיד, להוציא את הניצוצות, לחשוף אותם מהקליפות. אבל הקרדיט הוא לא שלי. אז אני מתחיל להקדיש כל פעולה למי שהקרדיט שלו. רוב האנשים עושים פעולה כדי לקצור פירות, ככל שאצור יותר פעולות ואוכל את הפירות שלהן, אפילו אם הפעולות נעשו בכוונה להיטיב, אם אני חושב שהפירות הם שלי – הם משאירים אותי בסמסרה, בבורות, בהזדהות הכוזבת והתוצאה היא סבל. החלק השני של הקרמה יוגה היא לקבל את מה שהחיים מזמנים לי כפירות שהתקבלו מהבורא. קבלת הפירות בצורה כזו נקראת 'פרסד'(PRASAD) או בעברית 'חסד'. כשאוכלים את הפירות כחסד שניתן לי (גם אם הם מכאיבים), החסד מתבטא בכך שהם ירפאו את הזיהום של הלב, את המאלה, הזיהום הראשון. המטרה כאן היא לא שיהיו לי חיים טובים יותר (זה יכול להיות נחמד), אלא שמוגלת האנוכיות תוסר.זה החסד האלוהי המתגלה בחיים כתוצאה מקרמה יוגה.

השלב השני מתרחש כשסכנת הזיהום הראשון פחתה. ככל שמתרגלים קרמה יוגה הזיהום יורד ובמקביל עולה הענוה, הכרת התודה והבנת המהות האלוהית. המהות של משהו אלוהי מתחילה להתגלות בתוכנו, לא כמשהו שחיצוני שיש ללמוד עליו מאיזה רב, כומר, גורו או לקרוא עליו בתורה או בוודות. בהדרגה נוצרת מערכת יחסים עם האלוהי, שמופיע כמשהו מאד אישי בתוך החיים שלי והמתבטאת בבהקטי יוגה, היוגה של הדבקות.

כאן חלה התמרת רגשות למערכת יחסים, דבקות באלוהים, המטהרת את הזיהום השני, הויקשפה. הויקשפה היא טלטלת ההכרה. בגלל שאני צמוד לאגו אני מטולטל כל הזמן בגלל "למה הוא אמר לי את זה?", "איך הוא לא נתן לי את זה?". כל הזמן האגו בטלטלה מתוך הרצון להאדרת עצמו. כך אנו סובלים מחוסר יציבות מנטלית ונחסמת האפשרות "להכנס פנימה". יש לאמא תרזה תפילה, שמהותה ההבנה שבסופו של דבר מערכת היחסים היחידה שקיימת היא בינך לבין אלוהים. הוא מופיע מולנו בכל מיני תחפושות ומנסה ללמד אותנו משהו על עצמנו. במקום שהחיים יהיו מרוסקים של פני אינספור סצנות )מול בן הזוג, הבוס, הילדים, החברים המשפחה וכו'...) יש רק סצנה אחת- זה את ואלוהים.

כשהבהקטי יוגה יציבה, מופיעה הראג'ה יוגה, שיש בה אסאנות, פראניאמה, מדיטציה וסמדהי. מטרת המדיטציה היא ליצור מההכרה שלנו מעין מיקרוסקופ. אם אני מסתכל על כוס התה הזו, אני רואה בסך הכל כוס ולא יותר. אבל דרך מיקרוסקופ אני אראה את החלקיקים המהווים את הכוס. אז יש למדיטציה מטרה משולשת: להגיע לייצוב חד נקודתי של ההכרה, להגיע למצב של פוקוס מושלם על האובייקט ולפתח את היכולת של ה-"ZOOM IN", יכולת שגם נקראת עידון ההכרה ומאפשרת לנו לראות את מהות האובייקט ובמקרה שלנו – מהו העצמי האמיתי, הפנימי ביותר.

המטרה של היוגה לפי ויאסה, הפרשן הראשי ביותר של פטנג'לי, היא סמדהי משני סוגים: הסמדהי הנמוך שמטרתו להכיר את המהות שיוצרת את המסכים, הרבדים של האישיות. כרגע אנחנו מכירים את האישיות המודעת. 'זום אין' לתוך תת המודע יאפשר לי זיהוי הרבדים שיוצרים את הדמות (התלבושת ( איתה אני מזדהה. כשאני לא מודע להם, אני מזדהה איתם והם שולטים. כשאני מודע להם יש לי סיכוי להשתחרר מהם, אני מתחיל לשלוט בהם. אחרי שאני יודע את כל הרבדים של מבנה ההכרה, שהם גם רבדי המציאות כולה (את המיקרוקוסמוס והמציאות היא המקרוקוסמוס), מגיעים עד למישור הגבוה ביותר, מישור הבורא, או מישור האמת. הסמדהי הגבוה מוביל אותנו אפילו מעבר למישור זה והוא התרופה לזיהום האחרון - הבורות הרוחנית. בגללה התחילה בכלל ההזדהות הכוזבת. הסמדהי הגבוה מאפשר לפורושה, לנשמה להתשחרר לחלוטין ממציאות ההכרה. בסוטרה השלישית פטנג'לי אומר "אז המתבונן נח בטבעו האמיתי" כמתבונן טהור, ללא אישיות, ללא כלים דרכם הוא צריך לבטא את עצמו. הסוטרה הרביעית אומרת "בכל מצב אחר, המתבונן מזדהה עם כל וריטי ווריטי (גלי המחשבה) העולה בהכרה", שזו המחלה.

אז זהו "לב היוגה" ריפוי הזיהומים, השחרור של הפורושה ממחלת ההזדהות הכוזבת, המוקשה. זה מה שסואמי שיבננדה מלמד. בארגון שלנו (שיבבנדה) יש כמובן אנשים שבאים לתרגל אסאנות וכו', אבל מי שנכנס לעומק מתחיל ללמוד מהי יוגה באמת.

נכתב לניוזלטר של ארגון מורי היוגה לפני מספר שנים.

#יוגהתרפיה #ניוזלטרארגוןמוריהיוגה #תובנותיוגהלחיים #ראיון