• שרון הילה שטרן

בלוג על להרפות. או בלוג על יוגה וכאבי גב / צואר / שכמות, יוגה והחלטות, יוגה ומערכות יחסים



כשהייתי דיילת אויר (באלעל, 2002-2008) הייתי מגיעה לשיעורי יוגה שונים בכל הזדמנות - בניו יורק, טורונטו, הונג קונג, מומבאי, לונדון ועוד. התמזל מזלי לתרגל בסגנונות שונים אצל מורים שונים, ללמוד כל מיני כלים והנחיות וגם, כמורה ליוגה, עד היום אני מקבלת השראה מהזכרונות של כמה מהם. אחד המורים בניו יורק היה רקדן שחום ויפהפה שלימד "יוגה דאנס". במעברים בין התנוחות הוא נהג לומר משפטים כמו GO WITH THE FLOW , PLAY WITH YOUR BODY , DANCE TO THE POSE... הוא ביצע הכל ברכות והוא זרע איזה זרע קטן, מחשבה שזה הכיוון שמעניין אותי לחקור. עם השנים הזרע נבט, אני יותר מבינה, בתוך כל האתגרים והעומס על השרירים והרצועות, בתוך הזיעה והנשימה - איך לזרום בקלילות בתוך הויניאסה (הרצף של התנוחות) ולשחק עם הגוף, בעבודה נכונה, בנינוחות וביציבות, ללא פציעות.


כשאתם יושבים עכשיו שימו לב- האם כל האזורים שמתאמצים עכשיו בגוף שלכם באמת חייבים לעבוד? עשו ניסוי – הרפו לגמרי את הגוף, שיקרוס ואז דחפו בעדינות את עצמות הישיבה לתוך הכיסא והניחו לעצם בית החזה לעלות כתוצאה מדחיפת הכיסא. עיצמו עיניים לריכוז גבוה יותר והרפו את שרירי הגב. האם נותרתם זקופים? איזה אזור בגוף "עובד" עכשיו כדי "להחזיק" אתכם?


העניין הוא שאנו נוטים לאמץ מלא אזורים בגוף ללא צורך, דוגמא שכיחה מאוד: כשאנחנו עושים פעולה מאומצת עם היד, לרוב נאמץ גם את הכתף והשכמה. התבוננו בהורה שמחזיק תינוק. היד עייפה, לכן האזור הגדול והחזק שיכול, מיד יתגייס ויעזור – הכתף מוחזקת למעלה והשכמה ואולי כל הגב העליון בפעולה.


בכל רגע נתון אנחנו "מפעילים" מלא אזורים שלא קשורים לפעולה שלנו, ממספר סיבות: האזור ש"אמור לעבוד" חלש או התעייף (אגב, אני כותבת "אזור" כי לרוב מדובר בקבוצת שרירים), הרגלים (כמו הרגל לכנס את הכתפיים שהוטמע בגיל ההתבגרות ונשאר), מבנה אנטומי שלא ניתנה לו תשומת לב ומעמיס יותר על אזור מסוים (כמו עקמות בגב), חוסר למידה ושימוש בכלים שיש לנו לעבודה נכונה וכמובן – חוסר מודעות ונוכחות.


התוצאה: עומס וכאבי שרירים, דלקות ועוד. אם אתם סובלים באופן קבוע מאזור מסוים שכואב – עיברו על הסיבות, בידקו איזו נכונה ועיבדו על כך. לכל סיבה יש פתרונות או לפחות אפשרויות להקל מאוד.

היוגה מביאה למודעות ונוכחות ומאפשרת לנו ללמוד את ההרגלים שלנו, לשים לב מה אנו עושים ולתקן, להכיר את הגוף והמבנה שלו ולקבל כלים וידע לעבודה נכונה יותר.


היוגה מלמדת אותנו להרפות ובמיוחד בכל סוף תרגול. התנוחה האחרונה היא SAVASANA שכיבה על הגב פסוקים ומשוחררים, מרפים את הגוף אל האדמה ונחים. זו התנוחה אולי המאתגרת ביותר, תמיד יש איזה אזור שעדיין "עובד", בין אן מהרגל, בין אם ממנח לא מדויק או מרגישות וכאב ובין אם מחוסר תשומת לב.


היוגה מלמדת אותנו להרפות מהאגו, מההשוואה להיות כמו-, מהחובה לעשות או להצליח, מההשתוקקות- מקור כל הסבל על פי הבודהה. היא מלמדת אותנו לכבד את עצמנו ואת הגוף שלנו, לדעת את האיזון בין לאתגר ולהקשיב למורה ולעצמנו, לשים לב לגבולות וליכולות שמשתנים בכל רגע.


"הצלחה" כפי שאני מגדירה אותה בשיעורי היוגה ובכלל בחיים היא – לעשות את המיטב שלנו בכל רגע נתון ועם מה שיש לנו.


זה נכון בתרגול – לבצע את התרגול והתנוחות הכי טוב שלנו, עם רמת הריכוז, יכולות הגוף והנשימה. לא יותר – מה שעלול להביא לפציעות, ולא פחות – שאז נברר אם אלו ויתורים שאפייניים לנו, פחדים, חוסר בטחון ועוד.


זה נכון ביום יום – כל החלטה שלנו אנו לוקחים, היא בשיקול הדעת הטוב ביותר שלנו, על סמך כל הנותונים שידועים לנו באותו הזמן. זה מצחיק לומר בדיעבד שזו היתה טעות על סמך נתונים שהתגלו אחר כך, כי לא יכולנו לדעת, עשינו את ההחלטה הכי טובה שלנו באותו הזמן. אין טעויות.


זה נכון במערכות יחסים – אנחנו עושים את המיטב שלנו בהתאם לרמת העייפות, יכולת ההתמסרות, הכלים שיש לנו, הרגשות והמחשבות שקיימים באותו הרגע ועוד. ואם נצא תמיד מנקודת ההנחה הפשוטה – שגם מי שמולי עושה את המיטב שלו – הדברים שהוא עשה ולא עשה ייראו אחרת : )


כל עוד עשינו את המיטב שלנו – הצלחנו!


ולסיכום, לגוף, מיינד ונפש נינוחים ושמחים:


להרפות מ"איך אני/הוא אמור", "איך זה אמור להיות" וכדומה


להרפות מ"אני חייב", "אני אתבאס אם לא..." וכדומה


להרפות מכל השוואה ותחרות


להרפות מכל מאמץ שאינו מדויק והכרחי


בקיצור להרפות.




#תובנותיוגהלחיים #קרמה #אושר #יוגה #מיינדפולנס