• שרון הילה שטרן

אהבה עצמית, ואהבת לרעך כמוך

אני מוצאת לנכון לחזור שוב ושוב לנושא הזה של אהבה ובמיוחד אהבה עצמית. זו אולי התכונה הכי חשובה שיש לנו. כשהיא איננה זו אולי הסיבה העיקרית לכל מה שלא עשינו, לא הצלחנו, לא התחלנו, לא הגשמנו, לא העזנו, לא פתחנו, לא התקרבנו, לא איפשרנו, לא חלמנו, לא נתנו, לא לקחנו, לא היינו, לא חיינו את חיינו במלואם ולא היינו עצמנו. השתכנעתם שכדאי לעמיק בנושא? אז הנה זה בא.


אם כל התורה על רגל אחת היא 'ואהבת לרעך כמוך' אזי שגם היהדות ובמיוחד רבי עקיבא גורסים כמה חשובה אהבה עצמית. המשפט אומר – תאהב את האחר כמוך – כמו את עצמך. המשפט יוצא מנקודת הנחה שקודם כל ישנה אהבה עצמית וכמוה תהיה האהבה אל האחר. המשפט אומר לך – תאהב את עצמך וכמו שאתה אוהב את עצמך תאהב את האחרים. לא פחות. לא יותר. כמו.


בגישות רוחניות, בדרך כלל עוסקים בעליה מעל לאגו, מעל לעצמי, פחות "אני ואני" ויותר ראיית האחר חמלה נתינה וכו, היינו חושבים שתהיה הכונה תאהב את האחרים אולי יותר מאשר את עצמך. אבל לא. המילה היא "כמו". לא יותר. לא פחות.

אני מתעכבת על הנקודה הזו כי נהוג לחשוב שלאהוב אותי זו יוהרה ואגואיזם ואהבה עצמית באה על חשבון היכולת שלי לראות ולתת לאחרים. תכונה נהדרת של אדם - לומר על עצמו מילים טובות, לפרגן לעצמו, לרצות ולעשות עבור עצמו ולהאמין בעצמו בקול רם – כל אלה מוקעים ונחשבים נחותים. להפך! כל מה שאני רוצה לעשות החוצה מתחיל בפנים. כל היכולות האלה – אם הן אינן – אין לנו היכולת להשית אותן על אחרים. זו אינה יוהרה.

כל אחד מאיתנו ייחודי ומלא במתנות אותן הוא יחלוק עם היקום בחיים האלה. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד במירקם הגדול הזה של האנושות ויותר מזה – במירקם הגדול הזה של העולם הזה (כאן נוכל לכלול את הטבע ובעלי החיים היקרים לליבי). מכאן לכל אחד יש במה להתגאות: יכולות, כשרונות וכישורים, יופי, ראיה וידע ייחודיים לו, יש על מה להרגיש טוב, לפרגן לעצמו ולאהוב את עצמו על כל אלה.

לכל מאיתנו גם מיגרעות, מגבלות ומכשלות שעם השנים ניתן לשפר/להפטר מהם או לקבל ולהכיל. עלינו לאהוב את עצמנו על כל סך חלקינו ותחת הישתנות מתמדת. כך נוכל לאהוב את האחר על סך כל חלקיו ותחת הישתנות מתמדת.

קחו אדם יקר לליבכם עם אותה תכונה/הרגל שמשגע אתכם. ניסיתם לשנות אותו וזה לא עבד – כי אין לנו יכולת לשנות אף אחד. ניסיתם בטוב, ברע, בכעס, בעלבון, בהגיון, ברוך, זה לא יקרה. כשיבוא הרצון שלו והזמן – אם יבוא – הוא ישנה בעצמו כי הוא מרצונו לא ירצה יותר את אותו הרגל/תכונה. עד אז – האם תוכלו לאהוב אותו כפי שהוא בדיוק, לאהוב גם את החלק הזה שלו?

קחו את עצמכם ואת אותם חלקים בכם שאתם פחות אוהבים, בין אם זה חוסר הבטחון, חוסר החלטיות, פרפקציוניזם, ובין אם זה מבנה האגן או גוון העיניים שלכם. האם תוכלו לאהוב את החלק הזה בכם בדיוק כמו את שאר החלקים?

איך? הרי זה דבר מעצבן, מאתגר, מונע, עוצר, מפריע לשלוות נפשי או ממש לאיכות החיים שלי. איך אוכל לאהוב את זה בי / בו / בה?

הנה 3 נקודות שיוכלו לעזור לכם:

1. הבנה כמה ע"י החושך אנו מזהים את האור. שמתם לב שכשמחשיך ומישהו פתאום מדליק את האור אתם קולטים שעד עכשיו ישבתם במקום יחסית חשוך? אנו בנויים מחושך ואור (להלן המילה גורו) וזה האיזון שלנו, כמו הסמל של יין-יאנג. לכולם יש חלקים כאלה, כווווווולם.


2. אולי זה לא אגואיזם אלא איכות של שמירה על עצמי? אולי זה לא פרפקציוניזם אלא סטנדרט גבוה ויכולת ירידה לפרטים? האם תוכלו לתת לזה הגדרה אחרת פחות שלילית ויותר מפרגנת? האם תוכלו לראות את האיכות המסתתרת גם באותה תכונה/הרגל שאינם לרוחכם?


3. האם תוכלו לראות איפה זה משרת אתכם? תורם לכם? כן, גם אם זה שלכם וגם אם זה של אדם אחר – יש לזה תפקיד בחייכם מעבר ל"מעצבן", תזהו אותו. עד שלא יהיה לזה יותר תפקיד וזה לא יהיה קיים יותר.

היכולת לאהוב את עצמנו על סך כל חלקינו היא בסיס טוב להצלחה בכל דבר. זה נוטע בנו אמונה בעצמנו, תחושת מסוגלות ומוטיבציה, מזכיר לנו את היכולת שלנו לפעול מתוך אהבה ואין צורך בפחד ומיגננה שהם המעצורים הנמצאים מאחורי כל תרוץ/סיבה לאי עשיה. היכולת לאהוב אותנו משפרת את היכולת להיות בטוב עם הסובבים ולאהוב אותם, להביא את עצמנו כפי שאנו בשמחה ולהנות מחיינו. עלינו להזכר ביכולת שלנו לכבד את האיכויות כמו המגבלות, הכישורים כמו הקשיים וללמוד אותם באופן בו נוכל לבחור מתי לשנות, לשפר, להפטר או לשמוח בהם כפי שהם, בנו כפי שהננו.


תסתכלו על ילדים בגן ילדים, נתמקד בגיל 3 למשל. הילדים באים באהבה, מחבקים את אנשי הצוות ורוצים לשחק עם כולם. עם מי לא? עם זה שהם ניכוו ממנו, זה שהרביץ או אמר משהו מעליב, זה שלא רצה לשחק איתם אתמול או זרק חול.... ותראו את הילדים האלה איך הם עם עצמם – מבקשים ואף דורשים את כל מה שהם זקוקים לו, בקלות ובלי בושה. זה המקור שלנו. אהבה פנימה והחוצה. ואז מישהו אמר משהו מעליב וזה יצר מגננה ואז לא הצלחנו לטפס/לקפוץ... ומישהו צחק עלינו וזה יצר פחד ובושה ואז לאט לאט אותה אהבה עצמית מתכסה בכל אלה והאהבה הטהורה לאחרים מתכסה בכל אלה והנה אנחנו היום – אוהבים את עצמנו חלקית, אוהבים אחרים חלקית, בכל אחד קיימים בושה, פחדים ואמונות מגבילות שנאספו עם השנים ככיסויים על האהבה הטהורה הראשונית שהיא אנחנו. אין לנו צורך אמיתי בהם, האמת, אבל זה כבר לבלוג אחר....


אז נתחיל באהבה פנימה, נמשיך באהבה החוצה ויחד נקיים את 'ואהבת לרעך כמוך' בקלות ובשמחה.






#תובנותיוגהלחיים #קרמה #אושר #יוגה #מיינדפולנס